ליטוש אלקטרופוליש לעומת ליטוש מכני: מדוע חספוס פני השטח (Ra) אינו הסיפור המלא

ליטוש מכני הוא תהליך פיזיקלי מלמעלה למטה. הוא מורח, חותך ומעוות את פני השטח כדי להפוך אותו לשטח יותר. הוא מצוין בהשגת Ra (גימור מראה) נמוך מאוד, אך יכול להשאיר אחריו מזהמים משובצים, מיקרו-מבנה שונה ומאמץ שיורי.

· פוליש אלקטרוכימי הוא תהליך אלקטרוכימי מלמטה למעלה. הוא ממיס באופן סלקטיבי את שיאי חספוס פני השטח, מיישר את המיקרו-פרופיל ומסיר שכבה דקה של חומר. לעתים קרובות הוא מביא ל-Ra גבוה יותר מאשר ליטוש מכני טוב, אך מספק יתרונות פונקציונליים מעולים כמו עמידות משופרת בפני קורוזיה וניקוי. 

טבלת השוואה ישירה

בחרו ליטוש מכני כאשר:

· הדרישה העיקרית היא מראה קוסמטי וגימור מראה.

ערך Ra נמוך מאוד הוא הדרישה המוחלטת והמוגבלת.

· החלק עשוי מחומר שאינו נירוסטה כאשר השכבה הפסיבית אינה מהווה דאגה.

· העלות היא גורם משמעותי, והיתרונות הפונקציונליים של אלקטרופוליש אינם נחוצים.

בחרו אלקטרופוליש כאשר:

· עמידות בפני קורוזיה היא בראש סדר העדיפויות (למשל, בסביבות ימיות, כימיות או רפואיות).

נדרשים ניקיון ועיקור גבוהים במיוחד (למשל, ציוד תרופות, עיבוד ביולוגי, מזון).

· עליך ללטש גיאומטריות מורכבות או משטחים פנימיים.

· עליך להסיר שכבה המושפעת מעבודה לשיפור הביצועים (למשל, ברכיבי תעופה וחלל).

· עליכם להבטיח הסרת שבבים מיקרוסקופיים ואורך חיים משופר מפני עייפות.

לכן, ציון גימור המבוסס אך ורק על ערך Ra הוא טעות. הבחירה חייבת להיות מונעת על ידי תפקוד החלק. עבור פסל דקורטיבי, ליטוש מכני הוא מושלם. עבור רכיב קריטי במשאבת לב או בכור כימי, ליטוש אלקטרו הוא כמעט תמיד הבחירה ההנדסית העדיפה.